אתמול קראתי באינטרנט סיפור מזעזע, ממש דומה לשלי. הוא גרה בעיר שבה גדלתי, והגילאים היו די דומים.
ואז הכל שוב עלה וצף, הכאב השתלט ואיים להטביע אותי.
ההרגשה, הידיים שלו, הנגיעות, האיבר שלו בתוכי, הנשימות והגניחות שלו, והוא בכלל היה אמור להגן עליי.
והוא לא, הוא לא הגן עליי, הוא פגע והכאיב. ומאז לכל מקום הוא הולך איתי - חתם אצלי קבע.
רציתי לצעוק והקול נאלם, רציתי לבכות והעיניים התייבשו, אז פשוט חיבקתי את הברכיים והתכווצתי בתנוחה עוברית.
אני כמו נרקומן בלי סמים כל הזמן בחיפוש אחר השקט הזה בראש
אחרי הדבר הזה שימתיק את המר, יכניס שמחה בעצב וירגיע את הכאב.
לפעמים אני חייבת להכאיב לעצמי בכדי להרגיש, פשוט להרגיש
לפעמים אני חייבת חיבוק, חיבוק שלא מכאיב
לפעמים אני חייבת לדבר עם מישהו - אפילו על שטויות, פשוט לדבר.
האוויר שלי הולך ונגמר, השקט חסר יותר ויותר כשאבא אונס את הבת שלו הוא לא לוקח רק גוף, הוא לוקח הרבה יותר מסתם גוף.
אני לא שייכת לשום מקום, אין לי בית ואין מקום כמו הבית יש לי ארבע קירות אבל ארבע קירות הם לא בית
יש לי המון עם מי לדבר אבל אין אף אחד שבאמת יקשיב. אני נמצאת עם אנשים אבל לגמרי לבד.
אהבתי אותו, אהבתי שהוא אוהב אותי בשבילי, אהבה טהורה של ילדה לאבא שלה.
הערצתי אותו. הוא תמיד היה הכי חכם הוא היה חזק הוא הכי גיבור. אהבתי אותו כל כך ושנאתי אותי.
שנאתי שאני שונאת את המשחק שלנו. שנאתי שכשהוא היה משחק איתי התפללתי שימות. שנאתי להיות שונה
אבל אוהו כמה שונה הייתי. שנאתי מה שקורה לי, את המשחקים שלי ושל אבא, שנאתי ללכת לבית הספר לראות את כולם שמחים ומחייכים
איך זה שטוב להם שמשחקים איתם ולי זה כל כך רע. איך זה שאני לא מצליחה להיות שמחה
שונה.
לא ידעתי שזה רע, ידעתי שזה רע לי. לא ידעתי שזה אסור לימדו אותי שזה נורמלי. לא הבנתי שזה לא משחק הבנתי שזה משחק שלא כיף לי לשחק בו.
רציתי להיות ילדה טובה, הרגשתי ילדה מפגרת ילדה רעה. כשלא רציתי הוא נורא כעס ולחש לי שאתחנן שהוא יזיין אותי והוא הורה לי לבקש ממנו שיפתח לי את הרגליים. הוא ציווה עליי להגיד שאני אוהבת את זה. הוא הורה לי להגיד שאני רוצה את זה. ולא רציתי!!! לא רציתי!!
הוא הפשיט אותי וליטף אותי בכל הגוף. נחנקתי מגועל ולא רציתי. עמדתי קפואה כשהוא הכניס לי אצבעות ואמר לי לגעת בשלו "תשפשפי חזק" הוא אמר. ליטפתי אותו. היינו עירומים הוא עמד מאחורי וחיבק אותי הוא הוריד אותי על ארבע והכניס את הזין שלו מאחורה זה כאב כל כך שהתפללתי למוות שלי הוא הכניס אצבעות תוך כדי שהוא מכניס מאחורה זה כאב כל כך שנהייתי מטושטשת לא היו בי כוחות לזוז והוא פשוט המשיך רק המשיך וצעק שאפתח רגליים יותר חזק.
זה קרה בגיל חמש סוף גיל גן. זה קרה כל יום ולפעמים כמה פעמים ביום. הוא אמר שאני הכי טובה בלהיות רעה. ואז היה מפשיט אותי ומלטף אותי בכל הגוף ואני רק רציתי למות בכל פעם מחדש הייתה לי בחילה נוראית הרגשתי בובה מקולקלת ומקוללת הייתי מלוכלכלת ונחנקתי מגועל הוא אמר שזה משחק של כולן. שכל הילדות משחקות ככה עם כל האבות שלהן. הוא היה אומר שזה בגלל שאני רעה שככה הוא עוזר לי להיות טובה יותר, מטהר אותי. שרק ככה אהיה טובה יותר. אבל הרגשתי מזוהמת ומגעילה.
אף אחד אחד לא יכול להבין בכלל. אפילו לא להתחיל להבין.
רק טיגר מבין. רק טיגר ששומר על הילדה של הדיסוציאציה.
;){kind=link}