עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
אז אחרי כמעט עשור בישראבלוג, באתי הנה.
ישרא הפך לי לבית. מאות פוסטים, אם לא יותר.
אלפי חוויות ורגעים...

********
עריכה:
מצאתי גם פה בית ומקום.
חברים
RoseSpace Girlאני ?הַחַיִּים שֶׁלִּיVenusSystem Me
Nogabeautiful.scarאדווהMr.Nobodyקְטַנָּהhaunted princess
Witchחַשׂוּף
לא יכולתי לעשות כלום
לֹא יָכוֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת עִם זֶה כְּלוּם
אַתָּה שׁוֹמֵעַ לֹא יָכוֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת מִזֶּה כְּלוּם
זֶה הָיָה אֶצְלִי בַּיָּדַיִים
וְלֹא יָכוֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת עִם זֶה כְּלוּם
וְלֹא יָכוֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת מִזֶּה מַשֶהוּ
אַתָּה שׁוֹמֵעַ יָכוֹלְתִּי לְגַמְגֵם
מָה רָצִיתִי לְהַגִּיד
יָכוֹלְתִּי לְהַרְגִּישׁ הֲכִי רָע שֶׁאֶפְשָׁר

לא יכולתי לעשות כלום/יונה וולך

עייפה

12/08/2018 15:13
טיגר הבובה
העיניים דומעות, אני לא יודעת אפילו למה.
פתאום מתוכי עולה קול "אני רוצה למות" זהו קולי. שלי הקול הזה.
מדמיינת שעוד מעט אקח סכין ואחתוך עד שלא יהיה יותר כאב, שלא תהיה אני. רק דם. הרבה הרבה דם
כואב. מה כואב? הקיום. הקיום כואב נורא, למה אני חיה?

מה שווה ללכת לטיפול? לדבר על הדברים? לעשות כל דבר שאנשי מקצוע אומרים שיעזור? מה זה שווה? 
אני רוצה חבל לתלות איתו, סכין לחתוך, כדורים לבלוע רק לא להיות פה, להרוג את הכאב.
מה הטעם להלחם? מה הטעם? אין לי כוח כבר להלחם, אני לא רוצה יותר להלחם, רוצה לנוח.

העיניים דומעות, אני לא יודעת אפילו למה
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון