סבא שלי אהוב

סבא, 

עוד מעט, עוד כל כך מעט זמן תעבור שנה בלעדייך. לא, זה לא נכון להגיד. זה לא בלעדייך, יותר נכון להגיד לא ממש איתך.

אתה במחשבות שלי, בחלומות שלי, בחיים שלי. אבל כבר כמעט שנה אתה צופה בי מלמעלה.

ומפריע לי שאתה לא ממש פה כדי לראות את החלומות שלך מתגשמים. כדי לראות את הנין שלך גדל ומתפתח, כדי לראות אותי

אני כותבת את המילים האלה סבא ודמעות עולות לי בעיניים. כל השנה הזו שאתה לא לידי אני מרגישה אותך בכל רגע. אני מרגישה אותך בליבי ודמותך עולה לי ורגעים שהם רק שלנו חוזרים אליי, נעימים כל כך ומרפאים כל כך.

כשאני הולכת אחורה ומפשפשת בזכרונות אני רק מבינה מחדש כל פעם איזה בן אדם היית, אתה סבא שכל נכדה יכולה רק לייחל לו

כשהייתי קטנה הייתי בורחת אלייך כל כך הרבה, אתה היית הפינה השלווה שלי. אתה היית המקום שלי להיות אני באמת. 

אתה היית סבא וחבר הכי טוב ואיש סוד נאמן. (ובכל זאת, סליחה שלא סיפרתי לך את הסוד הכי גדול. שלא סיפרתי לך למה אני בורחת כל הזמן מהבית אלייך, זה רק כי לא רציתי להכאיב לך)

אתה יודע סבא, תמיד אמרת לי, שלמרות שאתה לא סבא ביולוגי שלי אני ירשתי ממך כמה תכונות. אני רוצה לקוות שכך הדבר כי אני חושבת שיש די הרבה תכונות שאתה יכול רק להתגאות בהן. ואתה יודע שאני גאה בהן. הענווה והצניעות, האכפתיות והדאגה, האהבה והקבלה אלו רק חלק מהתכונות המדהימות שלך. זה מדהים איך בשבילך כל עובר אורח היה עולם ומלואו, אדם שראוי, כאילו הוא אדם ממש קרוב אלייך. ואז תמיד חייכת, שאלת לשלומו (ולא מתוך נחמדות נימוסית, באמת עניין אותך שלומו, לפעמים אפילו התיישבת לידו ודיברת איתו והארת בו את האופטימיות) בסוף היית קד קידה ומאחל לו יום מוצלח אפילו כשזה אדם שלא הכרת בכלל. סתם. כי ככה אתה. כי הוא אדם, עולם ומלואו, ראוי ליחס. כמה ילדים קראו לך סבא, אני זוכרת שהייתה תקופה בערך בגיל 14 שזה נורא עצבן אותי פחדתי שיגנבו לי אותך, והרגעת אותי עם המשפט שלא אשכח לעולם "ילדה, את הנכדה האהובה שלי, אני לא אחליף אותך בשום ילדה אחרת, את מקור גאווה בשבילי, את המורה הפרטית שלי מלמדת אותי על משמעות החיים" אני לימדתי אותך על משמעות החיים? אותך? ועל זה ענית לי "כן, אני מעולם לא התמודדתי עם מה שאת מתמודדת. אני אף פעם לא הייתי במצב שאני מרגיש שאין טעם לחיים שלי, אף פעם לא הרגשתי בודד, אף פעם לא הרגשתי כאב מפלח בפנים שאני רואה שאת מרגישה אותו גם כשאת לא אומרת את זה" 

ומאז, כל פעם שמישהו קרא לך סבא, עמדתי מהצד והסתכלתי בגאווה ואמרתי בלב: לא, זהו הסבא שלי ורק שלי. איש יקר היית.

עכשיו סבא, כשאתה נח מנוחת עולם, אתה יכול לחייך לעצמך בשקט ולזמזם לך את פרנק סינטרה שכה אהבת, כי חיית חיים ארוכים מלאים ויפים, אפילו הספקת להחזיק את שי, הנין שלך. נכון, הסוף היה קשה כל כך. אבל אתה סבא השארת לי את החיוך כל פעם שאני עוברת ליד נדנדה, כל פעם שאני שומעת שיר של הביטלס, כל פעם שאני שומעת מישהו אומר "זרבובית" (נו, כשמישהו אומר את זה אני ממש צוחקת בקול) כל פעם שאני רואה חייל אני נזכרת בסיפורים שלך על מלחמת השחרור, מלחמת ששת הימים, יום הכיפורים... כל פעם שאני מנגנת על קלידים אני חושבת על זה שאתה גילית את הכשרון הזה שלי שאם לא אתה, אולי היום לא הייתי עושה מוזיקה. 

המשפחה שלך, יש לי הרבה מה להגיד עליהם, אבל זה לא המקום. אדבר על הנכדים שלך, ברשותך - כל אחד מהם מדהים ומיוחד. אתה יודע, אתה בטוח ראית איך הם טיפלו בך בחודשים הקשים בבית החולים, בבית. בימים האחרונים שלך נעו סביב מיטתך המון אנשים שבאו להפרד מאדם כה מדהים, משפחה חברים וכל מי שחפץ ליבו להגיד לך שלום בפעם האחרונה. 

כתבתי לך שיר אפילו השנה, והלחנתי אותו, ואני שרה אותו המון. כל פעם שאני עם גיטרה ביד או מול פסנתר, אין פעם שהשיר הזה לא יוצא ממני. ואני אצרף את המילים שלו פה

השיר הכי אמיתי שכתבתי. עלה לי בדמעות רבות לכתוב אותו

סבא שלי, אני מתגעגעת המון ולרגע לא מפסיקה לחשוב עלייך כמה שאתה חסר לי אין מילים לתאר את זה אולי רק הדמעות יכולות אבל אני בספק אם אפשר בכלל. תהיה שם חזק למעלה כפי שהיית כאן בעודך בחיים. אני אוהבת אותך לנצח נצחים

אני מבטיחה לתת לך סיבה להיות גאה בי סבא. אני מבטיחה שאעמוד שוב על הרגליים שאוכיח לך שהאמונה שלך בי לא הייתה סתם. אני מבטיחה לא לאכזב אותך.

סבא שלי.