*טריגר*
עוד יום עמוס זכרונות...
יושבת על הריצפה,
הכי רחוק שאפשר מהמיטה ומהדלת
כי המיטה מגעילה אותי לפעמים ומהדלת הוא יכול לבוא.
אין בזה הגיון כי הוא לא גר פה בכלל והוא כבר לא יכול לבוא ולפגוע.
ועדיין... הכאב מציף.
אני יכולה להישבע שאני יכולה להרגיש עד עכשיו כמה שורפות הסיגריות שהוא כיבה עליי.
קשה לי לנשום, הגוף רועד, הגוף זוכר.
הוא זוכר את הריחות והמילים וההרגשה...
כמה זה שרף ואיך זה הרגיש כשהידיים שלו טיילו לי על הגוף כשלא רציתי.
בין לבין השכנים הולכים חזק ואני נחנקת מהמחשבה שעוד שנייה הדלת תיפתח ועוד מישהו ייכנס...
;){kind=link}