עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
אז אחרי כמעט עשור בישראבלוג, באתי הנה.
ישרא הפך לי לבית. מאות פוסטים, אם לא יותר.
אלפי חוויות ורגעים...

********
עריכה:
מצאתי גם פה בית ומקום.
חברים
RoseSpace girllove myselfאני ?הַחַיִּים שֶׁלִּיsunshine
System MeGeminibeautiful.scarאדווהMr.NobodyLittle One
haunted princessWitchIM ALחַשׂוּף
לא יכולתי לעשות כלום
לֹא יָכוֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת עִם זֶה כְּלוּם
אַתָּה שׁוֹמֵעַ לֹא יָכוֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת מִזֶּה כְּלוּם
זֶה הָיָה אֶצְלִי בַּיָּדַיִים
וְלֹא יָכוֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת עִם זֶה כְּלוּם
וְלֹא יָכוֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת מִזֶּה מַשֶהוּ
אַתָּה שׁוֹמֵעַ יָכוֹלְתִּי לְגַמְגֵם
מָה רָצִיתִי לְהַגִּיד
יָכוֹלְתִּי לְהַרְגִּישׁ הֲכִי רָע שֶׁאֶפְשָׁר

לא יכולתי לעשות כלום/יונה וולך
ארכיון אוקטובר 2018
כואב לי
09/10/2018 13:58
טיגר הבובה
החפירה מתחילה.. אביב גפן חושך מי האיר בי את החושך מי החשיך בי את האור עכשיו אני רוצה ללכת לעזוב את הכל לדמם במחול מתחת לחול שאיש לא יפריע לי כי תמיד מתחיל החושך איפה שנגמר האור... האם המשוגע יודע שהוא משוגע האם המטורף יודע שהוא מטורף הוא כמו צל  המשך...
0 תגובות
בין השורות משוררים
11/10/2018 21:38
טיגר הבובה
החולי הקטן שלי הוא רק שיר בריא אתם קוראים ואני נקרעת מבפנים זה לא מופע קרקס של מילים בין השורות יש פצועים והרוגים. הדף הלבן שלי הוא רק מחלה סופנית וטוב שכך, עדיף למות משירים זה לא מופע מחול של ריקוד אלמוני בין השורות שוכבים עטים בלי ראשים. הצד השחור  המשך...
5 תגובות
מחטים מכאיבות
14/10/2018 16:07
טיגר הבובה
הרצפה שאני הולכת עליה רצופה באלפי מחטים קטנטנות של טראומות כואבות לאן שלא אלך לאן שלא אפנה כמעט ולא אמצא פיסת רצפה שאוכל לדרוך בה מבלי שיכאב לי כל כך ואני מנסה לא לוותר על לקום מהמיטה ואני מנסה לא לוותר על ללכת אבל אחרי כמה פסיעות הכאב מאיים על  המשך...
0 תגובות
כשתרצחו אותי
22/10/2018 21:36
טיגר הבובה
כשתרצחו אותי בטח תאפרו אותי כשתסיימו תושיבו אותי על כיסא מרובע ותלקקו את דמי בעונג. תשכבו איתי לפני בברוטאליות אני מכירה אתכם. בבקשה תהיו עדינים. לא תכבדו את דמעותיי, נכון? רק תטבלו איתן את הפלפל השחור איזון משונה על סיר סגור תבשיל שאסור לי לברור. הריצפה תוכתם בדם אם זה  המשך...
0 תגובות
שום דבר
24/10/2018 11:22
טיגר הבובה
אני נוטרת בתוכי שום דבר מבצרת בתוכי את הכלום מבתרת את צחנת תכולתי גוויה ירוקה מעורפלת. והתסיסה הזו שבאינטרקציה בין השום דבר לבין העולם מוסיפה לרוקן את תכולתי את אישון עיניי העייף והדלוח. על האור אליו כה נכספתי, אני מקוננת בבכי רחוק ומוסיפה לנטור בתוכי שום דבר מאכילה את העצב  המשך...
0 תגובות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון