מגיעה נקודה
בה השלד נסדק,
הביוב מטפטף
והגועל קצת צף.
מגיעה נקודה
בה השלד נשבר,
הביוב מתפוצץ
והגועל עולה.
מגיעה נקודה
בה שום מקור הזדהות
לא שווה, לא שייכת,
לא כאן, בהווה.
מגיעה נקודה
בה השלד מפורק
האם הוא היה?
האם הוא יהיה?
והכל נצבע בצבע
הגועל המבחיל
והכל לא שייך
והטוב לא זמין.
מגיעה נקודה
בה אין טעם,
אין משמעות למהות
זו הנקודה בה
טובעת אני בביוב.











